התקנת עמדת טעינה לרכב חשמלי בבית משותף: זכות חוקית ו/או חוצפה?|מאת עו"ד מורני שיטרית

סצנה שחוזרת על עצמה בלא מעט בניינים בישראל אתם יורדים לחניון המשותף ומגלים שדייר עשה דין לעצמו, התקין עמדת טעינה לרכב ההיברידי ו/או החשמלי שלו, וגרוע מכך, חיבר אותה ישירות לארון החשמל הציבורי של הבניין.

האם זו חוצפה שדורשת התערבות משפטית, ו/או שמא מדובר בזכות לגיטימית של דייר לעשות שימוש בתשתיות הבית המשותף? לאור ריבוי הרכבים הנטענים, הגיע הזמן לעשות סדר חד-משמעי .

שימוש סביר מול השתלטות על הרכוש המשותף

העובדה שדייר מתגורר בבית משותף לא מקנה לו את הזכות לעשות ברכוש המשותף ככל העולה על רוחו, אך מנגד, בהחלט עומדת לו הזכות לעשות בו "שימוש סביר" ללא צורך בהסכמת כל יתר הדיירים.

הפסיקה (למשל בפסק דין וינטרס הוותיק) קבעה עיקרון ברור המעוגן בחוק המקרקעין: כל דייר רשאי להשתמש ברכוש המשותף שימוש סביר ורגיל, בתנאי שהוא לא מונע שימוש דומה מדיירים אחרים ולא פוגע ברכוש עצמו. מכיוון שעמדות טעינה הפכו לחלק בלתי נפרד מהתקופה שלנו, התקנת עמדה נחשבת כיום לרוב כשימוש סביר ומתאים אבל יש אבל גדול וכדי להכיר את החובות לעניין זה.

האם חובה לקבל את אישור השכנים ו/או וועד הבית?

התשובה תלויה באופן ההתקנה:

• כאשר ההתקנה לא פוגעת ברכוש המשותף: אם הדייר מעביר את תשתית עמדת הטעינה בחנייתו הפרטית בלבד ומחבר אותה למונה החשמל הפרטי שלו, הוא אינו מחויב (מבחינה חוקית יבשה) לקבל את אישור האספה הכללית. עם זאת, למען יחסי שכנות טובים, תמיד מומלץ לכנס אסיפה, להציג את התוכנית ולשקף לדיירים שהעבודה נעשית באופן בטיחותי ועל ידי חשמלאי מוסמך, בהתאם לתקנות חברת החשמל.

• כאשר נדרש שימוש בתשתיות הבית המשותף: אם העברת הכבלים דורשת קידוחים בקירות משותפים, פתיחת פירים ציבוריים ו/או שינוי מהותי בחזות החניון והתחברות למונה המשותף של כל הבניין, הדייר מחויב לכנס אספת דיירים ולקבל את הסכמת הדיירים, תוך התחייבות למזער כל פגיעה אסתטית ו/או פיזית ברכוש הכלל ולהתחייב על תשלום צריכתו לוועד.

שאלת השאלות: מי משלם על החשמל?

כאן העלילה בדרך כלל מסתבכת.

אם הדייר חיבר את עמדת הטעינה למונה החשמל הפרטי של דירתו - אין כל בעיה. התשלום יורד ישירות מחשבונו ואינו נוגע לקופת וועד הבית.

אך מה קורה כאשר, מסיבות טכניות, העמדה מחוברת למונה החשמל הציבורי של הבניין? במקרה כזה, דיירי הבניין לא אמורים לממן את הנסיעות של אותו דייר. הפתרון החוקי וההוגן הוא חובה מוחלטת. על הדייר להתקין מונה חשמל משני (סאב-מונה) על העמדה שלו. מדי חודש, הדייר יבצע קריאת מונה ויעביר לוועד הבית את התשלום המדויק על צריכת החשמל של הרכב שלו, בנפרד ומעבר לתשלום מסי ועד הבית הרגילים.

לסיכום

מגורים בבית משותף דורשים איזון בין קדמה טכנולוגית לבין התחשבות בשכנים. דייר שפועל בשקיפות, מתקין את העמדה באופן בטיחותי ודואג למנגנון תשלום הוגן על החשמל – עושה שימוש לגיטימי וסביר. דייר שעושה דין לעצמו ומתחבר לחשמל הציבורי ללא מונים וללא רשות חושף את עצמו לתביעות.

המאמר נועד לספק מידע כללי בלבד. אתם ועד בית שמתמודד עם דייר שחיבר עמדת טעינה לחשמל הציבורי ללא רשות? ו/או שאולי אתם דיירים שרוצים להתקין עמדה חוקית והוועד עושה לכם חיים קשים? אל תנהלו את המאבק הזה לבד. צרו קשר לייעוץ משפטי מדויק שיחסוך לכם כסף וסכסוכי שכנים.

תוכן האתר ניתן לציבור הרחב לתועלת קבלת אינפורמציה כללית בלבד, הוא אינו מהווה ייעוץ משפטי ו\או תחליף לייעוץ משפטי יחידני הניתן על ידי עורך דין.